Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for אוגוסט, 2010

בחזרה בדרכים. מקץ 20 שעות, 11 מתוכן באוויר, אני יושב שוב בניוארק וממתין לטיסה הבאה לדנבר, The Mile High City. השעה המקומית 7:15 בבוקר, השמש רק הגיחה מעל מסלולי ההמראה. שדות תעופה בשעות בוקר מוקדמות דומים במידה רבה לכל רחוב טיפוסי באותה השעה. בעבר התייחסתי לשדות תעופה כיצורים גמלוניים שלא מבדילים בין יום ובין לילה, ניזונים באופן קבוע בתנועת נוסעים, מפלצות רעבות תמיד, מערכות כריזה החוזרות על אותן הודעות  בנצחיות עצובה. אפילו חבטות החותמות על הדרכונים מאבדות מכוחן בנצח הזה, דוהות עם כל חבטה וחבטה עד שהופכות לזמזום שקוף. אך לא כך הדבר. שדות תעופה תבעו לעצמם שגרת חיים מורכבת כשל כל עיר, עם קולות וריחות של בוקר, נהמות התעוררות רמות לקראת צהרים, שעות עומס בלתי נסבלות ושעות חסד ורגיעה לקראת לילה.

אני מתעדכן מדי יום באינטרנט בחדשות מהארץ. נדמה שהכל ישן. ממרחק, הארץ שלנו הרבה פחות מרגשת. אולי זה כמו מה שהיצ'קוק אמר על צילום קטטה – הוא אמר שזה כמו לצלם רכבת נוסעת , אם תצלם אותה מרחוק, היא לא תותיר שום רושם, אבל אם תעמיד את המצלמה ממש על הפסים, הקהל ירגיש כאילו הרכבת עוברת מעליו. רק ידיעה אחת משכה את תשומת ת לבי – התחיל שידור העונה הראשונה של "מחוברים". ואני מגרגר בעונג נוכח הידיעה שמצפה לי התמכרות נעימה לכשאחזור.

Read Full Post »

ראשית כל, כמה הרהורים:

ארוחות בוקר במלון – בכל בוקר מגישים את אותו הדבר, אך לוקח שלושה ימים על מנת לרקוח את ארוחת הבוקר המושלמת. ביום הראשון והשני טועמים קצת מכל דבר שהבופה מציע, וביום השלישי כבר אפשר להתחיל למקסם את החוויה. למשל, ואני מציע לכולכם לנסות את המתכון הזה בבית המלון הקרוב לביתכם, קחו צנים מלחם שחור, הניחו עליו פרוסות אננס טרי וגבינת ריקוטה חצי קשה, טפטפו דבש בנדיבות מלמעלה – והרי קיבלתם מנה מושלמת בסגנון איטלקי ברזילאי.

מחשבותיו של הולך רגל בסאו פאולו – בכל עיר היחסים המורכבים בין הולכי הרגל לנהגי המכוניות הם תורה דיפלומטית שלמה מלאה בחוקים לא-כתובים ונורמות שהשתרשו עם השנים. נדמה שבמהלך ההיסטוריה הזכויות של הולכי הרגל הפאוליסטים (paulistas, הכינוי למי שגר בסאו פאולו) נרמסו ונשחקו עד עפר והם הולכים מפוחדים וחפויי ראש על המדרכות (שלמזלם נבנו בנדיבות רחבה), מתקרבים לצמתים בזהירות שמזכירה ברדלס האורב לטרפו, ומזנקים אל המדרכה הקרובה בהזדמנות הראשונה שנדמה להם שהם בטוחים, מקווים שכל החישובים שעשו בחלקיק השנייה שבה החליטו לנוס אל העבר השני היו מדויקים.

המשך…

Read Full Post »

יום ראשון

התארגנות קצרה במלון ואני ממהר להגיע לסינמטק. הפסטיבל מפעיל הסעות מהמלון שבו מתארחים כל היוצרים ואל הסינמטק ובחזרה כל חצי שעה. הרשמה. תג. חולצה. סיכה. תיק. תוכניה. ארוחת צהרים. אני פוגש את זיטה קרבלוסה (Zita Carvalhosa)  המנהלת של הפסטיבל מאז הוקם לפני 21 שנים. האווירה בסינמטק נינוחה וצעירה. גם הבניין המקסים משרה אוירה דומה. הוא נראה כמו מחסן ענק או בית מטבחיים ישן מלבנים אדומות שחודש ושופץ, חלל פתוח שקפיטריה ואיזור התכנסות במרכזו ואולמות הקולנוע נבנו בקצוותיו.

הקפיטריה בסינמטק

הכניסה לסינמטק

כיוון שזהו פסטיבל של סרטים קצרים בלבד, הלכה למעשה הוא פסטיבל סרטי סטודנטים, ומזכיר בהרבה אופנים את פסטיבל סרטי הסטודנטים בתל אביב. ההפקה מורכבת ברובה מסטודנטים מקומיים לקולנוע והמעטים מתוכם שיודעים לדבר אנגלית עומדים בדלפקי השירות, מחלקים כרטיסים ועונים על שאלות. מהסינמטק מיהרתי להקרנה שלי בשעה 15:00 באולם Cine SESC ,  ואני מתנצל שוב להכביר בתיאור בית הקולנוע עצמו, אך זה אחד מבתי הקולנוע המדליקים שביקרתי בהם. את הקירות של הקולנוע השכונתי הזה מעטרים איורים פופארטיים בהשראת סרטים. בכניסה בית קפה, אך מי שמעונין לשתות את הקפה שלו דווקא בתוך האולם, מחכה לו גולת הכותרת של המקום – בר שנמצא בתוך אולם הקולנוע שבו אפשר להזמין בירה, קפה וגם לעשן סיגריה.

המשך…

Read Full Post »

לפני שהיו סרטים במטוסים אני מניח שאנשים פשוט היו קוראים ספר או מביטים החוצה מהחלון. אבל הקרנת סרטים בטיסות היא לא המצאה חדשה. פעם היו מקרינים סרטים ב-16 מ"מ על מסך קטן. כשאני הייתי ילד היו טלוויזיות משתלשלות מעל ראשי הנוסעים, ואם איתרע מזלך וישבת בדיוק מתחת לטלוויזיה היית זקוק לעיסוי צוואר בסוף הטיסה או למשקפת קטנה על מנת להביט במסך הרחוק ממך. הסרטים היו מוקרנים ממכשיר וידאו שהיה מחובר לכל המסכים. אחר כך הופיעו המסכים האישיים ששידרו כמה ערוצים, כמו טלוויזיה בכבלים. בכל ערוץ שודר סרט אחר בלופ, והיו ערוצים ששידרו תכניות ילדים, דוקומנטרי, קומדיות מצבים וכדומה. וכעת (ואני מוכרח להודות שזו הפעם הראשונה שאני נתקל בזה, יכול להיות שאני מעט מיושן…) הVOD הגיע למטוסים. בטיסת קונטיננטל מתל אביב לניוארק בבואינג 777-200 היו בספרייה קרוב ל-200 סרטים, ביניהם אפשר היה למצוא את שלושת פרקי הסנדק, קזבלנקה, האזרח קיין, חלף עם הרוח, נהג מונית, פארגו, החגיגה של באבט, הניצוץ ועוד מבחר גדול של סרטי ילדים וסרטים מהמזרח הרחוק. בסך הכל מבחר מעורר תיאבון שממנו בחרתי לצפות מחדש בשני סרטים שלא ראיתי זמן רב: דוקטור סטריינג'לאב והחשוד המיידי (ניסיון לצפות בנהג מונית גילה לי שהסרט שונה ע"מ להתאים את תכניו למסך הקטן ועל כן ויתרתי על הצפייה).חוץ מזה, מסתבר שהאוס, אחת הסדרות המועדפות עלי, מועדפת גם על חברת קונטיננטל ועל לא מעט מנוסעיה. כך נראים דמדומי שחר מעל שמי ברזיל כשעל המסך האישי שלי אני צופה בהאוס.

וילסון, אני צריך טובה

המשך…

Read Full Post »

יממה וחצי לפני הטיסה. סופה של משמרת עריכה בערוץ הכנסת.

זה ערוץ 99, לא 33, יש בו תוכניות אולפן ומשדר חדשות בשידור חי כל יום ב22:00 (עם מנחה וכתבים וכתבות ומרואיינים וכל מה שהייתם מצפים ממשדר חדשות) וכל מני דברים שאף אחד לא צופה בהם (וגם אם כן, אין שום נתוני רייטינג רשמיים), ויש בו עורכי וידאו, ומדי פעם אני נמנה עליהם.

כמו וולטר מארץ', גם בכנסת עורכים על פיינל קאט

המשך…

Read Full Post »

תשעה ימים לפני הנסיעה ורק אתמול נסגרו סופית כל הסדרי התחבורה.

19 ימים בחו"ל.

10 טיסות – 4 מהן בין יבשות, 4 בתוך ארה"ב, 2 בתוך ברזיל.

פחות או יותר 52 שעות נטו באוויר.

המשך…

Read Full Post »

זו כותרת העבודה של התסריט שהתחלתי לכתוב ביום חמישי האחרון.

שברי רעיונות לסרט הזה מסתובבים אצלי בראש כבר מעל שנה, אבל רק כעת התפניתי לשבת ולהתחיל לכתוב. מפתיע אותי הפער הגדול בין הקושי שהיה כרוך בהחלטה שהיום אני יושב וכותב את המשפט הראשון לבין הסיפוק הנעים של הכתיבה עצמה. אני מניח שהקושי הזה הוא קושי שרבים חווים. זהו קושי ממחויבות לפרויקט שילווה אותי בשנים הקרובות, הקושי מהחופש הגדול של חוסר העשייה, מההנאה של להיות קולנוען בלי לעשות את הסרט הבא, בלי לקיחת סיכונים, בלי האפשרות להכשל.

את עזרה ראשונה כתבתי ברובו על מחשב בקפה קדוש בירושלים, אז כדי להתחיל ולכתוב שוב קניתי מחשב והיום גם התיישבתי בקדוש.

המשך…

Read Full Post »

Older Posts »