Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for ספטמבר, 2010

Another Year של מייק לי

הסרט הזה נדמה כתמונת התשליל של סרטו הקודם של מייק לי "חופשיה ומאושרת". באנגלית הסרט ההוא נקרא Happy Go Luck ונדמה שלסרט הזה אפשר לקרוא Happy Go Lonely. הסרט עוקב אחר אוסף של דמויות במהלך שנה שלמה, ארבעה פרקים המחולקים לפי עונות השנה, המתקבצות סביב ביתם של ג'רי וטום, מטפלת במשרד העבודה וגיאולוג העובד בהנדסת תשתיות. דמות מרכזית החוזרת בכל אחד מן הפרקים היא זו של מרי (לזלי מנוויל שהייתה נוכחת בהקרנה), חברתה לעבודה של ג'רי, הנוטה להפריז בשתייה חריפה, מאוהבת ומפנטזת על בנם של ג'רי וטום הצעיר ממנה ב-20 שנים וחולמת לרכוש אוטו קטן ואדום. הסרט הזה, כרגיל אצל מייק לי, בנוי מסצינות ארוכות ומרובות דיאלוגים, הרבה הפסקות תה, ואוסף דמויות הנע תמיד על הגבול בין הקריקטורי לאנושי, בין האקסצנטרי ליומיומי. בהתחלה נדמה היה לי שהסרט הזה הולך לעייף אותי, אך עד מהרה התמכרתי לדמויות המאכלסות אותו, לאנדרטונים הנפלאים שמייק לי מצליח להגיע אליהם עם השחקנים שלו, ובסופו של דבר, בפרק האחרון, החורף, מייק לי והצלם הקבוע שלו דיק פופ כבר משייטים בטריטוריות קולנועיות חופשיות יותר, אסתטיקה יפהפיה ושוט אחרון מהמרגשים שסיפק מייל לי מאז "עירום".

המשך…

מודעות פרסומת

Read Full Post »

טלורייד בדרך הקשה

אני מבטיח לכתוב בהמשך השבוע סקירה מקיפה יותר אודות הפסטיבל המיוחד הזה, עם תמונות והכל.

בינתיים אני רק אספר שהמקום הזה הוא כמו לונה פארק שבו אם אתה עולה על רכבת הרים אחת אתה מפסיד 4 אטרקציות אחרות. התוכנית שלי לדלג כאנטילופה בין מייק לי לורנר הרצוג לארול מוריס לדני בויל התבררה ככשלון חרוץ. התחלתי את היום עם כל הכוונות הטובות לצרוך כמויות נכבדות של סרטים. פתחתי את הבוקר ב-9:30 עם סרטו של רוברט פלאהרטי "מואנה". כבר בכניסה לסרט הזה, בשעת בוקר מוקדמת, הייתי צריך לחשוד במה שהולך להתרחש במהלך היום. האולם היה מלא, מלא לגמרי. את הסרט הציג ריצ'רד ליקוק, הדוקומנטריסט האמריקאי הגדול שהיה מחלוצי ה-direcr cinema בשנות ה-60 והיה גם חבר קרוב של פלאהרטי. זוהי גירסה עם פסקול שהכינה ביתו של פלאהרטי כמעט 50 שנה לאחר שהסרט יצא. היא החליפה את המוזיקה הקלאסית שהתלוותה לסרט המקורי בפסקול ריאליסטי שהקליטה במיוחד. הסרט הוקרן בוידאו שכן קיים רק עותק אחד שלו ב-16 מ"מ והוא מחכה לרסטורציה המיוחלת שלו. אלחנדרו גונזלס איניאירטו היה נוכח בקהל, שכמוני, נדמה שנהנה מאוד מהסרט הזה.

מיד בתום ההקרנה זינקתי מהאולם אל ההקרנה של ורנר הרצוג. ידעתי שאני מבריז מהצילום הקבוצתי שהיה מתוכנן לאותה השעה עם כל מוזמני הפסטיבל, אבל הייתי נחוש לצפות בסרט. סקרתי את האולם, אך לא ראיתי אף אחד מיוצרי הסרטים הקצרים האחרים באולם. הרגשתי שאולי אני היחיד שמבריז מהצילום והאופי הלא-חתרני שלי הכריח אותי לקום מהמושב ולגשת להצטלם. בדיעבד, מסתבר שדווקא רבים נכחו בהקרנה של ורנר הרצוג ונהנו מאוד, במיוחד מה- q&a עם הרצוג והמבטא הגרמני שלו (הוא סיפר שהוא בדיוק סיים להקליט פרק של הסימפסונים שבו הוא מגלם דמות של תעשיין גרמני שבא למכור אל.אס.די בבית האבות של ספרינגפילד).

מיד בתום הצילום רצתי לעמוד בתור לסרט של דני בויל "127 שעות", זה היה חצי שעה לפני תחילת הסרט אך כבר התור בכניסה השתרך עד מעבר לבלוק. ויתרתי. החלטתי להכנס לסרט החדש של פיטר וויר "The Way Back". הייתה עוד שעה לסרט וכשהגעתי לאולם פגשתי בתור הזה:

נשארתי נחוש ועמדתי בתור. כעבור 45 דקות של המתנה נסגרו הדלתות ונותרתי בחוץ. ריצה מהירה וסוף סוף הצלחתי להכנס לסרט (כעבור עוד 20 דקות המתנה בתור ואולם מלא מפה לפה). זהו סרט תיעודי של מרטין סקורסזה וקנט ג'ונס על איליה קאזן, A Letter to Elia. סרט טרחני למדי, יש לציין, וחסר כל חשיבות. משם זה היה ספרינט מהיר לתוכנית השנייה של הסרטים הקצרים שנקראת Student Prtints. אסופה מוצלחת מאוד וכמעט ללא סרטים חלשים.

מיד אחר כך מיהרנו כולנו להספיק ל-Tabloid של ארול מוריס. יכול להיות שזהו הסרט המשעשע ביותר של ארול מוריס. הסרט מספר את סיפורה של ג'ויס מקיני שבצעירותה הסתבכה בשערוריה של מין, חטיפה, אונס, זנות, סאדו-מאזו ומורמונים (זה איכשהו הכל מסתדר) וכעבור 20 שנה התפרסמה שוב בתור מי ששכפלה את הכלב שלה (זכרו לברכה) בקליניקה בקוריאה והפכה לאמא ל-5 גורים  משובטים. זהו סרט מאוד לא רציני, לעתים בעייתי באופן שבו הוא מלגלגל על הדמות הראשית שלו, דמות פסיכית לחלוטין, אך מהנה בצורה יוצאת דופן.

ומחר – "ברבור שחור" של ארונפסקי. הולך להיות קרב על הכניסה לסרט הזה…. וגם ההקרנה של הסרט שלי. נראה איך יהיה.

Read Full Post »

אני אשתף אתכם בשיקולים:

בבוקר יש את "חיים יקרים" של שלומי אלדר שעוד לא ראיתי, אבל אם אראה אותו יש סיכוי גדול שלא אספיק לחדש של ורנר הרצוג, ואם אשאר ל-q&a עם ורנר הרצוג, לא אספיק לחדש של דני בויל או לחדש של מייק לי, שתי ההקרנות גם כן עם q&a בסוף.  יש עוד שתי הקרנות של "חיים יקרים", אבל הן מתנגשות עם הקצרים, אז זה בלתי אפשרי. יש גם עוד הקרנה של ורנר הרצוג, אבל זה גם מתנגש עם החדש של ארול מוריס.

בהנחה שורנר הרצוג וארול מוריס הם סרטי חובה, אני  נאלץ לוותר על מייק לי ודני בויל, אבל יכול לראות סרט תיעודי על ז'אק טאטי. אבל יש בעייה. יש צילום של כל המשתתפים בפסטיבל באמצע ההקרנה של ורנר הרצוג. כתוב שזה חובה, אני שוקל להבריז.

ביום ראשון הבעיות רק הולכות ומחריפות.

Read Full Post »

10 מחשבות על דנבר ועל אמריקה:

1. תכנון עירוני – דאונטאון דנבר נקי ומצוצח, משופץ וחדש. 16th Street Mall הוא הרחוב הראשי ולמעשה האטרקציה התיירותית העיקרית של העיר, קניון ענק להולך רגל, קילומטר וחצי של חנויות וסטארבאקס. מסביב כמה בניינים גבוהים, פזורים בהיסח דעת במרכז העיר, בלוקים שחורים ומשעממים, כמו יצאו מתוך העיר ב"מטריקס". כל הבניינים הם מגדלי משרדים ומרכזים עסקיים. האנשים פה בדנבר כנראה לא אוהבים דירות מגורים. מרכז העיר מלא באנשים בשעות הבוקר ואחר הצהרים, אך מתרוקן במהירות בשעות העבודה (11-17) ואחרי שעות הבילוי (אחרי 21 הרחובות ריקים מאדם). אופיו המרווח של מרכז העיר והמרחק הגדול בין הבניינים יוצרים חללים ריקים רבים. אמנם כל החללים האלה מטופחים וירוקים, אך לעת ערב הם חשוכים ולא נעימים. נדמה שאילו היו דוחסים את מרכז העיר לרבע מגודלו, הייתה העיר נעימה הרבה יותר, מזמינה יותר ומעניינת יותר. הצפיפות במרכזי ערים נותן להן אופי משמח, צופן הפתעות בכל עיקול רחוב, מקרב בין בתי עסק ובתי מגורים. בדנבר, מרכז העיר בלילה נדמה כמרכז עיירה במערב הפרוע , כפי שכנראה הד.נ.א של דנבר עדיין מכתיב לה. חסרי בית ושיכורים מתקבצים סביב הכנסיות הרבות (כמעט בכל בלוק יש כנסייה) ובשפע הגנים הציבוריים. המרחבים האלה עוזרים להסתיר את העוני שיש בעיר. בחסות החשכה, העניים חבויים הרחק מפתחי בנייני המשרדים. הם לא על הספסלים בדיזנגוף, אלא על הדשא בגן מאיר. מי שלא מתרחק כמה מטרים מפתח החנייה שלו – לא יראה אותם. מי שיעז ללכת לבד למלון בשעה 20:00 (וזו כבר שעה שלא נעים ללכת בה), יתקל בהם בכל פינה, can you spare some loose change? הם ישאלו, או פשוט ימלמלו כמה משפטים ספוגים בריחות אלכוהול וקיא.

אוטובוסים חינם במרכז העיר

2. מגמה ירוקה – הכל בדנבר ירוק. אוטובוס היברידי חוצה את הרחוב הראשי ומספק תחבורה ציבורית בחינם. את הנתיב של האוטובוס חוצים שני קווים של רכבת חשמלית קלה, תחנות אופניים להשכרה פזורות בכל העיר וסוכנים טורדניים של גרינפיס מנסים להחתים אנשים בכל פינת רחוב.

המשך…

Read Full Post »