Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘Uncategorized’ Category

טלורייד בדרך הקשה

אני מבטיח לכתוב בהמשך השבוע סקירה מקיפה יותר אודות הפסטיבל המיוחד הזה, עם תמונות והכל.

בינתיים אני רק אספר שהמקום הזה הוא כמו לונה פארק שבו אם אתה עולה על רכבת הרים אחת אתה מפסיד 4 אטרקציות אחרות. התוכנית שלי לדלג כאנטילופה בין מייק לי לורנר הרצוג לארול מוריס לדני בויל התבררה ככשלון חרוץ. התחלתי את היום עם כל הכוונות הטובות לצרוך כמויות נכבדות של סרטים. פתחתי את הבוקר ב-9:30 עם סרטו של רוברט פלאהרטי "מואנה". כבר בכניסה לסרט הזה, בשעת בוקר מוקדמת, הייתי צריך לחשוד במה שהולך להתרחש במהלך היום. האולם היה מלא, מלא לגמרי. את הסרט הציג ריצ'רד ליקוק, הדוקומנטריסט האמריקאי הגדול שהיה מחלוצי ה-direcr cinema בשנות ה-60 והיה גם חבר קרוב של פלאהרטי. זוהי גירסה עם פסקול שהכינה ביתו של פלאהרטי כמעט 50 שנה לאחר שהסרט יצא. היא החליפה את המוזיקה הקלאסית שהתלוותה לסרט המקורי בפסקול ריאליסטי שהקליטה במיוחד. הסרט הוקרן בוידאו שכן קיים רק עותק אחד שלו ב-16 מ"מ והוא מחכה לרסטורציה המיוחלת שלו. אלחנדרו גונזלס איניאירטו היה נוכח בקהל, שכמוני, נדמה שנהנה מאוד מהסרט הזה.

מיד בתום ההקרנה זינקתי מהאולם אל ההקרנה של ורנר הרצוג. ידעתי שאני מבריז מהצילום הקבוצתי שהיה מתוכנן לאותה השעה עם כל מוזמני הפסטיבל, אבל הייתי נחוש לצפות בסרט. סקרתי את האולם, אך לא ראיתי אף אחד מיוצרי הסרטים הקצרים האחרים באולם. הרגשתי שאולי אני היחיד שמבריז מהצילום והאופי הלא-חתרני שלי הכריח אותי לקום מהמושב ולגשת להצטלם. בדיעבד, מסתבר שדווקא רבים נכחו בהקרנה של ורנר הרצוג ונהנו מאוד, במיוחד מה- q&a עם הרצוג והמבטא הגרמני שלו (הוא סיפר שהוא בדיוק סיים להקליט פרק של הסימפסונים שבו הוא מגלם דמות של תעשיין גרמני שבא למכור אל.אס.די בבית האבות של ספרינגפילד).

מיד בתום הצילום רצתי לעמוד בתור לסרט של דני בויל "127 שעות", זה היה חצי שעה לפני תחילת הסרט אך כבר התור בכניסה השתרך עד מעבר לבלוק. ויתרתי. החלטתי להכנס לסרט החדש של פיטר וויר "The Way Back". הייתה עוד שעה לסרט וכשהגעתי לאולם פגשתי בתור הזה:

נשארתי נחוש ועמדתי בתור. כעבור 45 דקות של המתנה נסגרו הדלתות ונותרתי בחוץ. ריצה מהירה וסוף סוף הצלחתי להכנס לסרט (כעבור עוד 20 דקות המתנה בתור ואולם מלא מפה לפה). זהו סרט תיעודי של מרטין סקורסזה וקנט ג'ונס על איליה קאזן, A Letter to Elia. סרט טרחני למדי, יש לציין, וחסר כל חשיבות. משם זה היה ספרינט מהיר לתוכנית השנייה של הסרטים הקצרים שנקראת Student Prtints. אסופה מוצלחת מאוד וכמעט ללא סרטים חלשים.

מיד אחר כך מיהרנו כולנו להספיק ל-Tabloid של ארול מוריס. יכול להיות שזהו הסרט המשעשע ביותר של ארול מוריס. הסרט מספר את סיפורה של ג'ויס מקיני שבצעירותה הסתבכה בשערוריה של מין, חטיפה, אונס, זנות, סאדו-מאזו ומורמונים (זה איכשהו הכל מסתדר) וכעבור 20 שנה התפרסמה שוב בתור מי ששכפלה את הכלב שלה (זכרו לברכה) בקליניקה בקוריאה והפכה לאמא ל-5 גורים  משובטים. זהו סרט מאוד לא רציני, לעתים בעייתי באופן שבו הוא מלגלגל על הדמות הראשית שלו, דמות פסיכית לחלוטין, אך מהנה בצורה יוצאת דופן.

ומחר – "ברבור שחור" של ארונפסקי. הולך להיות קרב על הכניסה לסרט הזה…. וגם ההקרנה של הסרט שלי. נראה איך יהיה.

Read Full Post »